ממד מוחלטות – התאמה בין מוחלטות חד משמעית לבין התאמה אישית דרך להוראת הכיוונים – מאמר לגברים

 (המאמר מנוסח בלשון זכר – ניתן לקרוא את המאמר מנוסח בלשון נקבה ראו הערה).

את הגישות השונות להוראת שיטת אלכסנדר בכלל ואת דרך הוראת הנחיית הכיוונים וההשהיה בפרט ניתן לנתח ולהסביר על פני ממדים רבים. במאמר זה אסביר את אחד הממדים לניתוח ולהבנה של דרך הנחיית הכיוונים, ממד שכיניתי אותו בשם (הזמני) ממד מוחלטות-התאמה.

ממד מוחלטות-התאמה עוסק ברמת מוחלטות ההוראה של הכיוונים לעומת רמת ההתאמה האישית שלהם. בקוטב אחד של הממד, ניתן למצוא מוחלטות חד משמעית בהוראת הכיוונים ואילו בקוטב השני של הממד ניתן למצוא התאמה אישית של הוראת הכיוונים, לכל תלמיד, בזמן נתון.

מוחלטות חד משמעית בהוראת הכיוונים

הגישה הנמצאת בבסיס קוטב המוחלטות החד-משמעית בהוראת הכיוונים היא, שישנם כיוונים שהם מוחלטים, כיוונים נכונים של המורה, אותם הוא מנחיל לתלמידיו.

לפי גישה זו, המורה מעודד את הכיוונים הברורים בתוכו ובאמצעות דרכים מגוונות (ידיו של המורה, הוראות מילוליות ועוד) הוא מלמד את הכיוונים הנכונים והמדויקים את תלמידיו.

הכיוונים הם לרוב בעלי עוצמה חזקה (אם כי לא בהכרח) ומאופיינים בהפעלה גופנית מסוג מסוים. תלמידים הלומדים בנוכחות הוראה מסוג זה חשים כמעט תמיד חוויה חזקה וברורה של כיוונים ושל שימוש שונה בעצמם.

נדמה שפטריק מקדונלד הוא מייצג נאמן של גישה זו: הכיוונים שלו היו בעלי עוצמה, קבועים, מדויקים, בהירים ובלתי מתפשרים. הוא דרש מתלמידיו שיפסיקו להפריע לשימוש שלהם בעצמם ושיתחילו להשתמש בעצמם לאור כיוונים מדויקים אלה.

התאמה אישית של הוראת הכיוונים

אחד מהבסיסים המרכזיים בגישת הכיוונים המותאמים לתלמיד הוא המפגש בין המורה לתלמיד. לפי גישה זו, המורה מתאים את דרך הנחיית הכיוונים שלו באופן אישי, לכל תלמיד ותלמיד, בכל מפגש ומפגש.

לפי גישה זו, התהליך מתחיל אחרי שהמורה מגלה את הכיוונים בתוכו ועובד איתם, לאחר מכן (ולעתים במקביל) המורה פוגש את התלמיד (במגע, דיבור ודרכים נוספות) ולומד את הכיוונים הקיימים אצלו, את הרגליו ואת השימוש הכולל שלו בעצמו ברגע נתון. עם הזמן, באמצעות השהיה והנחיית הכיוונים ובתמיכת הקשר המתהווה בין המורה לתלמיד, מתרחשים אצל התלמיד שינויים זעירים בדרך הנחיית הכיוונים שלו, דבר אשר אט-אט, עוזר לתלמיד לשפר את דרך השימוש שלו בעצמו. במילים אחרות: המורה נפגש עם הכיוונים הקיימים של התלמיד. הוא עוזר לו להתארגן איתם ולארגן את עצמו, בדרך שתאפשר התפתחות אישית לכל אחד מהם והתפתחות הדדית משותפת לשניהם.

הוראה לפי גישה זו מזמינה את התגלות הכיוונים המתאימים מתוך התלמיד עצמו. זאת תוך כדי "נתינת מקום" מכובד ומוערך למרחב הפנימי והחיצוני שבתוכו הוא חי.

אחד ממאפייני הגישה הזו הוא, שבאופן מהותי היא מתחשבת ומכבדת הן את הכיוונים של המורה, הן את הכיוונים הקיימים של התלמיד והן את הכיוונים המתרחשים במפגש המתקיים ביניהם.

ממד מוחלטות–התאמה הוא רציף

תיאורטית, ניתן ללמד את דרך הנחיית הכיוונים רק לפי הגישה ה"טהורה" של התאמה אישית (מצב נדיר ביותר) או רק לפי הגישה ה"טהורה" של מוחלטות חד משמעית. יחד עם זאת, ממד מוחלטות-התאמה הוא רציף, כך שניתן להורות את הכיוונים מתוך מיקומים שונים, הנמצאים בין גישת המוחלטות "הטהורה" ובין גישת ההתאמה ה"טהורה". במילים אחרות: ניתן ללמד את הכיוונים בשיטת אלכסנדר במינונים שונים של הגישות הטהורות (קצת יותר מאחת וקצת פחות מאחרת).

יתרונות וחסרונות של הגישות הקוטביות– מבט חלקי

מובן שלכל דרך הוראה בממד זה יש את היתרונות שלה ואת החסרונות שלה, כך שאין גישה אחת שהיא הנכונה תמיד.

יחד עם זאת, יש להבין שההשפעות של הוראת הכיוונים לפי גישת קוטב המוחלטות החד-משמעית או לפי גישת קוטב ההתאמה האישית (או "מינונים" שונים של כל אחד מהקטבים, קרי, האפשרויות השונות על הסקאלה) עשויות להיות מרחיקות לכת וארוכות טווח הן למורה ולהתפתחות שלו, והן לתלמיד: להתפתחות שלו וליכולת שלו למצוא מזור משמעותי ארוך-טווח לבעיותיו.

על מנת להבהיר טוב יותר את ממד מוחלטות-התאמה אתייחס למספר מצומצם ושטחי של יתרונות וחסרונות של כל אחת מ"הגישות הטהורות". כך, אני מקווה, יקל להבין ממד זה ואת השפעתו על דרכי ההוראה השונות.

הוראת הנחיית הכיוונים לפי הגישה של מוחלטות חד-משמעית

גישה זו דורשת מהמורה להיות חזק ולחדש כמעט בכל מצב את הכיוונים שלו. באופן פרדוקסאלי, דרישות אלה עשויות הן להקל על המורה והן להקשות עליו. בנוסף, גישה זו מונעת מהמורה בלבול בדרך שיטת אלכסנדר בכלל ובדרך הוראת הכיוונים בפרט. היא מחזקת אותו בדרכו ומאפשרת לו להתמיד ולהעמיק בה.

אחד החסרונות המרכזיים בהוראת הכיוונים לפי הגישה של מוחלטות חד-משמעית הוא, שהיא עלולה לצמצם הן את המורה והן את התלמיד בהתפתחותם וביכולת שלהם להזמין את הטכניקה לאזורים נוספים בחייהם. כך למשל, יתכן שמורה המלמד רק לפי גישת זו לא יאפשר לעצמו להשתמש בטכניקה בכלל ובכיוונים בפרט עם אזורים פחות מוכרים בהווייתו; כך שההשפעה של הטכניקה תהיה "חסומה לכניסה" לאזורים מסוימים בעצמו.

מניסיוני, גישה זו עשויה להקל על חלק מהתלמידים ללמוד ולהפנים את שיטת אלכסנדר, מכיוון שהכיוונים אותם מציג המורה הם ברורים וחד משמעיים (גם אם הוא לא יודע להפעילם בתקופת הלימודים הראשונה). המורה הוא לרוב ברור, כריזמטי וקשה להתבלבל במחיצתו. במקביל, בטווח הארוך, גישה זאת עלולה לגרום לתלמידים להתבלבל בהבנת הטכניקה, דבר שעלול לצמצם את יכולתם להשתמש בה.

הוראת הנחיית הכיוונים לפי הגישה של התאמה אישית

גישה זו מבקשת, כמעט דורשת, מהמורה להיות בהיר מאוד לגבי הכיוונים שלו עצמו מצד אחד; ומן הצד שני להיות ערני וגמיש בדיאלוג עם התלמיד, כך שיהיה ביכולתו להתייחס לכיוונים שלו עצמו, לתלמיד ולמפגש.

גישה זו עלולה להטעות מורים לשיטת אלכסנדר, בגלל משאבי הקשב הגדולים שהיא דורשת. במקביל, היא יכולה להיות מפרה ותומכת בהתפתחות המשולבת הן של המורה והן של תלמידיו.

הפגישה עם דרך הוראה זו עלולה להקשות על תלמידים מסוימים ללמוד את הטכניקה, מכיוון שהם עשויים להרגיש שהם נפגשים עם מורה אשר (לרוב) אינו מפגין עוצמה וכריזמה ובמבט ראשון נראה שאינו חד-משמעי בהוראת הכיוונים. במקביל, ניסיוני מראה שהמפגש עם דרך הוראה זו עשוי להקל על חלק מהתלמידים ללמוד את הטכניקה ולהפנימה לאורך זמן ובאופן מלא יותר. הדברים אמורים במיוחד על תלמידים המסוגלים ומעוניינים להיפגש עם הכיוונים הקיימים בתוכם ומתוכם לגלות את התפתחות הכיוונים הפנימיים שיתמכו בהם בדרכם בתהליך.

סיכום ביניים

ניסיוני לימד אותי, שתלמידים שונים זקוקים לסוגים שונים של דרך הוראת הנחיית הכיוונים. לאחדים מתאים ללמוד לפי גישת המוחלטות החד-משמעית ואילו אחרים מפיקים יותר מלימוד באמצעות גישות הקרובות יותר לגישת ההתאמה האישית. באופן אישי, עם רוב תלמידי אני מכוון את עצמי ואת ההוראה שלי קרוב יותר לגישת ההתאמה האישית, בגלל מה שנראה בעיני כיתרונותיה הרבות. יחד עם זאת, ישנם תלמידים אשר המפגש איתם גורם לי לבחור ולכוון את דרך הוראת הכיוונים שלי קרוב יותר לגישת המוחלטות החד-משמעית.

מובן שמורים שונים מלמדים באופנים שונים. יחד עם זאת, נדמה שרובם המוחלט של המורים לשיטת אלכסנדר, במיוחד אלה הנמצאים בשנות ההוראה הראשונות שלהם, מכירים בעיקר את הגישה שהם למדו ממוריהם ומכאן שהם נוטים ללמד לפי גישה זו. יחד עם זאת, היכרות עם ממד מוחלטות-התאמה בדרך הנחיית הכיוונים עשויה לעזור להם להרחיב את אפשרויות ההוראה שלהם. כתוצאה מכך הם עשויים לגלות, שדרך הוראה שנראתה קבועה יכולה להשתנות; וכן שהם יכולים להתאים את עצמם לצרכים ההתפתחותיים שלהם-עצמם ולצרכים של התלמיד המסוים אותו הם מלמדים בכל מפגש ומפגש.

© כל הזכויות שמורות לאור שחר , מחבר המאמר.